החלטה בתיק רע"א 40979-02-13

1.         המשיבה נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.12.09 ותובעת בבית משפט השלום בקרית גת את נזקי גופה, בעילת פלת"ד, מהמבקשת.

            תאונת הדרכים הוכרה כתאונת עבודה ובוועדה הרפואית המסכמת של מל"ל (מיום 17.2.11) נקבעו למשיבה נכות של 10% בגין הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי, 10% בגין הגבלה בתנועות ע"ש מותני, 10% בתחום הנפשי ו- 10% בגין סחרחורות (בתחום א.א.ג).

            המבקשת ביקשה את ביהמ"ש קמא להתיר לה הבאת ראיות לסתור ביחס לנכויות שנקבעו בתחום האורטופדי ובתחום הא.א.ג.

            המבקשת הסכימה לבקשת התובעת לעניין הבאת הראיות לסתור בתחום הא.א.ג - וכך הורה ביהמ"ש.

            אשר לתחום האורטופדי (נכויות בעמ"ש מותני וצווארי) דחה בימ"ש השלום את הבקשה - וכנגד כך הוגשה בקשת רשות ערעור זו שבפני.

2.         לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה - על נספחיהן - החלטתי לדון בבקשה כבערעור - ולקבל את הערעור.

            המבקשת (הנתבעת) הציגה בפני ביהמ"ש קמא תיעוד רפואי מפורט ולפיו סבלה התובעת משינויים בעמוד שדרה גבי ומבעיות בע"ש צווארי במהלך השנים 1994 - 1997 ואילך.

הוצג מסמך רפואי לפיו היתה מעורבת כנראה בתאונת דרכים ב- 1999 ובעקבותיה עברה טיפולים פיזיוטרפיים. בינואר 2001 התלוננה על כאבי גב עליון ובבדיקה נמצאה רגישות בע"ש. צילומי הדמייה אישרו לכאורה ממצא של שינויים בדרגה קלה עד בינונית. נמצאו רישומים על כאבי גב כרוניים ב- 2008 ועוד.

לכל אלה - לא נמצא זכר ברישומי הועדות הרפואיות של מל"ל שעה שדנו והחליטו בקביעת הנכות האורטופדית (בע"ש צווארי ובע"ש מותני) - שנקבעו כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 1.12.09 - תאונה שהתרחשה שנים רבות לאחר אותם ממצאים לכאוריים של פגיעות ו/או חבלות קודמות בתחום זה.

אכן, ברישומי הוועדה נרשם כי בין המסמכים שעמדו בפנייה היה "הכרטיס הרפואי" של המשיבה מקופ"ח.

ברם - אין לטעמי ב"כרטיס הרפואי" זה כשלעצמו להניח את הדעת כי אמנם עמד בפני הוועדה עברה הרפואי הקודם של המשיבה בנושאי עמ"ש והגבלות בתנועותיו.

די בכך שהוועדה בנימוקיה לא התייחסה כלל לנושא זה, ועל פני הדברים יוחסו לכאורה בעיות הגב כולן לתאונת הדרכים מדצמבר 2009 - מבלי ניתח או התייחסות לרקע הרפואי הקודם באותם הנושאים.

נתונים אלה נמנים על החריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור. (ור' לאחרונה רע"א 9018/12 סונול בע"מ נ. א. בוטרשוילי מיום 8.4.13).

3.         זאת ועוד. המשיבה הביאה בפני הוועדה ולעיונה חוו"ד רפואיות של מומחה פרטי מטעמה - דר' ששון. אין חולק כי הוועדה עשתה שימוש ב"חוו"ד פרטית" זו בטרם החליטה בדבר נכויות המשיבה.

            הפסיקה מתחה לא אחת ביקורת על נוהל זה ונקבע כי במקרים הראויים יהיה בכך עילה מספקת להתרת הבאת ראיות לסתור.

            (ר'. א. ריבלין, תאונת הדרכים, עמ' 504).

            בענייננו - לא אימצה הוועדה את חווה"ד "הפרטית" הנ"ל (לפחות לא במלואה).

            אולם, הטעם לפגם נותר - ועמד על כך גם ביהמ"ש קמא בהחלטתו.

4.         הצטברות שני הכשלים המפורטים לעיל בהליכי הוועדה הרפואית דנן מובילים למסקנה כי בנסיבות העניין דנן קמה ההצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור - גם בתחום האורטופדי.